כל אמא מייחלת לבוקר שבו הילדים יקומו, יסדרו את המיטות שלהם, יכנסו לבושים למטבח וימרחו לעצמם סנדויצים בלי להשאיר פירורים על השיש ויחזירו את הממרחים למקרר. שישתו להם את כל השוקו שבעולם - רק שהאבקה והכפיות והכוסות יגיעו לכיור או לפח! שהילדים יסדרו בעצמם – ושאני, אמא שמטפלת כרגע בתינוק...
מאת חני סגל מחברת הספר’על המגרש הזה בניתי’ גם ליום נוראי יש סוף. בהיה במסך המחשב, בריכוז ומצח קמוט, שייראה "כאילו הכל בסדר". אין קפה (המבטים בפינה שם ישפדו אותה. אין לה כח) ואין פטפוט עם אף אחת. (הן כועסות כל כך. בצדק מבחינתן.) חנה דחקה בה בהודעות חוזרות ונשנות לשלוח סקיצות מדויקות יותר היא...
בס"ד מאת-מירי גינצבורג ציירת ומאיירת קומיקסים אם אתם שואלים אותי, אז ברור שאני אוהבת קומיקסים עליזים , עם רעיונות לא שגרתיים ,מצחיקים וקופצניים. לא אוהבת טרגדיות , בתי חולים , אסונות ...מכל אלו יש כבר במציאות חיינו העגומה די והותר. אז תמיד כשאני שותפה לחיבור הקומיקס אני מנסה לסחוף את הכותבת אל המחוזות השמחים...
מאת חני סגל מחברת הספר’על המגרש הזה בניתי’ הרעיונות הללו לא הלכו כמו שבאו. הם רק תפחו להם בשעה הקרובה למרות שניסתה בהחלט לגרש אותם כשאמרה תהילים. הם נשארו שם. התגבשו והפכו לרעיון אחד מנקר. היא צריכה למצוא עבודה אחרת, עבודה שלא תכנס אליה בגלל פרוטקציה של אבא. עבודה שההנהלה לא...
מאת חני סגל מחברת הספר 'על המגרש הזה בניתי' היא הרי לא באמת חשובה לה, התחרות הזאת. אם היא פורטת את זה לפרוטות זה בכלל נשמע מגוחך. אלף שקל, מי שישמע. בדיוק פרוטות. אבל משום מה העיניים שלה צורבות שעה שהאדים של דייסת הקורנפלור השוקולדית ממלאים אותן. והן דומעות ממש כשהיא...
מאת חני סגל מחברת הספר'על המגרש הזה בניתי' על שולחן מבולגן גרוע להתחיל עבודה חדשה, היא יודעת, אבל האצבעות שלה מדגדגות לה היום ואין להן זמן להמתין עד שתתיישב עליה דעתה והיא תסדר. אז יש לה פה שתי אריזות ריקות ומרשרשות של במבה אוסם. בקבוק "מים בטעם פירות יער" מלא בחציו,...
מאת חני סגל מחברת הספר 'על המגרש הזה בניתי' כ"ד טבת תשנ"ד ברוך ה' לגילי המותק! את בטח צוחקת עכשיו גילי. מכתב, מאבא? איזה מן אבא זה, שכותב מכתבים והוא פה יושב בחדר על יד? זה באמת קצת מוזר. אבות בכלל לא כותבים מכתבים, בטח שלא לבנות שלהן, בנות השש. (את בכלל קוראת...
מאת א. אייכלר - כותבת ומציירת לכל תכלה ראיתי קץ - שלושת רבעי השעה של המתנה מעייפת הסתיימו לבסוף. בראש כבד ורגליים רועדות נדחפתי לעלות לקו 422. ומכיוון שהיה עלי לשאת את אותם ראש ורגליים עד לירושלים, לא יכולתי לוותר על מקום ישיבה לי ולהם.. משאלה שבהתחשבות בכמות האנשים שהמתינו...
מאת לאה פריד קיץ. חם בבני ברק המהבילה, ושוב אנו נופשים בירושלים. התמונה הבאה עולה איכשהו מתהום הנשייה מציפה את כל כולי: כבר ירד הערב, אני הולכת בסמטה הצרה, כף ידי האחת הקטנה נתונה בכף ידו הגדולה של אבא, בידי השנייה אני נוגעת באבני הבניין הירושלמיות, נהנית ממגען הקריר. זה עתה...
סיפור מאת לאה פריד מחברת הספרים אפשר לקרוא לך אמא, אבא חוזר ועוד רבים מאז שמצאה את מחברת הזמרה הישנה שלה לא מצאה שולמית מנוח לעצמה. הרעיון נצמד אליה כמו דיבוק ולא הניח. היא רוצה לשיר את השירים הללו עוד פעם יחד עם כולן. עם כל בנות הכיתה מאז... איזה כוח...
